חיסוני תינוקות - אלומיניום ברקמת המוח ואוטיזם

 מסתבר כי חיסוני התינוקות אינם קולעים למטרה אשר לשמה נוצרו: כמות האלומיניום שתינוק מקבל בחיסון נקבעת כמו בהגרלה: היצרן מציין על גבי עלון המידע המסופק עם החיסון, מהי הכמות המומלצת, כמות שלא דומה ולא מזכירה את הכמות המוזרקת בפועל.

מחקר: אלומיניום ברקמת המוח ואוטיזם

מאת: פרופסור כריס אקסלי

מדדנו את תכולת האלומיניום בשלושה עשר חיסונים לתינוקות, למרבה הזוועה, הממצאים יכולים להוות בסיס איתן לכתב אישום חמור מאוד כנגד יצרני החיסונים, וזאת בשל היחס המזלזל שלהם כלפי הסכנות הבריאותיות הטמונות בשימוש בתוספי אלומיניום. אם תכולת האלומיניום בחיסון הינה קריטית ליעילותו, כפי שטוענים היצרנים, אז רוב התינוקות מקבלים היום חיסונים לא יעילים לחלוטין. גרוע מכך, אם בטיחות החיסונים תלויה בקשר קריטי בין האדג'ובנט, האנטיגן והנוגדן המתאים, כפי שטוענים היצרנים, הרי שהיום רוב התינוקות מקבלים חיסונים לא בטוחים!

מהי הבעיה הקריטית שנחשפה באמצעות המדידות והניתוחים הסטטיסטיים היסודיים שלנו? האם זו שאננות או אין אונות מטעם יצרני החיסונים? הנתונים שלנו הוגשו תחילה בספטמבר 2020 לכתב העת המשפחתי של BMJ, BMJ Evidence Based Medicine. כתב היד נבדק ביסודיות גם על ידי המומחה שלהם לסטטיסטיקה. הגשנו בדצמבר את מה שלדעתנו היתה הגרסה המתוקנת הסופית של כתב היד. עם זאת, העורך החדש של כתב העת, שמונה בשנת 2021, הודיע ​​לנו בינואר כי לאחר חמישה חודשים של ביקורת עמיתים, כתב היד כבר לא מתאים לנושאים בהם מתמקד כתב העת! הוא הציע שכתב היד שלנו יועבר אוטומטית ל-BMJ Open והסכמנו באי רצון. חודש לאחר מכן העורך של BMJ Open החזיר את כתב היד שלנו, כיוון ששוב, זה לא היה בגדר הנושאים בהם כתב העת מתמקד. אני מאמין שבאווית החיסונים הנוכחית, ה-BMJ לא היה מוכן לפרסם שום מחקר, ולא משנה מה הייתה רמת אמינותו, שמתח ביקורת על יצרני החיסונים.

אם זו ההתנהלות, אז מה הכיוון של מדע בטיחות החיסונים בעתיד? קבוצת החוקרים שלי ואני תוייגנו כמתנגדי חיסונים, אי לכך מחקר זה עשוי להיות התרומה האחרונה שלנו בנושא זה, שכן, זה (התיוג כמתנגדי חיסונים) מגביל מאוד את הסיכויים שלנו לקבל מימון עתידי מעמותות צדקה, שירותים פילנתרופיים ותרומות ציבוריות ופוגע בשיתוף הפעולה עם מדענים אחרים, שיתוף פעולה חשוב שיכול לסייע לחזק ולבסס מסקנות, על בסיס בדיקת עמיתים רחבה של מדענים המתמחים במדעי בטיחות החיסונים.

פרופ' אקסלי: "…למרות שתכולת האלומיניום בכל אחד מחמשת המוחות [של אנשים עם אוטיזם] הייתה גבוהה להחריד, מה שמשך את תשומת הלב היה זה מיקומו של האלומיניום ברקמת המוח... הממצאים החדשים מצביעים על כך כי אצל הסובלים מ- ASD [הפרעות בספקטרום האוטיסטי] קיימת חדירה של אלומיניום למוח. החדירה מתרחשת בסיועם של תאים פרו-דלקתיים, שהועמסו באלומיניום בדם ו/או בלימפה, ו/או על ידי המונוציטים (מונוציטים הם תאי דם לבנים שאחראים על הריגת חיידקים, נגיפים ופטריות.) באזורי ההזרקה של החיסונים".

הציטוט הנ"ל של ד"ר אקסלי כולל התייחסות ל"מונוציטים באזורי ההזרקה" ולעובדה שבעבר התפרסמה הוכחה מדעית בנוגע לאינטראקציה בין המונוציטים לאלומיניום. זה נשמע די טכני, אבל סבלנות... "מונוציטים" הם סוג של תאי דם לבנים, אחת מסוגי המונוציט נקראת "מקרופאג". ניתן להתייחס למקרופאג כאל זללן הזבל של מערכת החיסון, זה שאוכל חומרים זרים, פסולת תאים וכו'. המקרופאגים מהווים גורם תורם קריטי והרסני להתפתחות של אוטיזם, הם למעשה משמשים להובלת האלומיניום המוזרק עם החיסון ישירות אל המוח, מה שמשבש את התפתחותו ומעודד אוטיזם.

המחקר:

1. הקדמה

הפרעת הספקטרום האוטיסטי (ASD) היא קבוצה של מצבים נוירו-התפתחותיים שעד היום לא ידוע מהו הגורם להם. ההנחה היא כי הן גורמים גנטיים והן גורמים סביבתיים קשורים לתופעה ולהתפתחות של ASD בעוד שהמנגנונים שבבסיס האטיולוגיה שלו צפויים להיות מרובי גורמים. חשיפה של בני אדם לאלומיניום נקשרה ל-ASD, אך המסקנות אינן חד-משמעיות.

עד היום רוב המחקרים השתמשו בשיער כאינדיקטור לחשיפה של בני אדם לאלומיניום בעוד שאלומיניום בדם ובשתן שימש גם הוא במידה הרבה יותר מוגבלת. חיסוני ילדים הכוללים תוסף אלומיניום הם מדד עקיף לחשיפה של תינוקות לאלומיניום והשימוש המתרחב בהם נמצא בקורלציה ישירה לשכיחות הגוברת של ASD

מודלים של בעלי חיים הסובלים מהפרעת הספקטרום האוטיסטי (ASD) ממשיכים לתמוך בקשר עם האלומיניום ועם תוספי האלומיניום שנמצאים בחיסונים. עד כה אין דיווחים קודמים על תורמים עם אלומיניום ברקמת המוח שמתו עם אבחנה של ASD. מדדנו את כמות האלומיניום ברקמת המוח באוטיזם וזיהינו את מיקומו של האלומיניום ברקמות אלו.

2. חומרים ושיטות

2.1. מדידת אלומיניום ברקמות המוח

האישור האתי התקבל יחד עם רקמות מבנק המוח של אוקספורד (15/SC/0639). דגימות של קליפת מוח קפוא במשקל של כ-1 גרם מהאונות הטמפורליות, הקדמיות, הקודקודיות והעורף וההיפוקמפוס (0.3 גרם בלבד) התקבלו מ-5 אנשים מאובחנים עם ADI-R  (ראיון אבחון אוטיזם מתוקן), 4 גברים ונקבה אחת. , בגילאי 15-50 שנים (טבלה 1).

תכולת האלומיניום ברקמות אלו נמדדה בשיטה מבוססת ומאומתת לחלטין המתוארת כאן בקצרה. רקמות מופשרות נחתכו באמצעות להב נירוסטה כדי להוציא דגימות בודדות של כ-0.3 גרם (3 דגימות משוכפלות עבור כל אונה למעט היפוקמפוס שבו נעשה שימוש ברקמה כפי שסופקה) משקל רטוב ויובש במשקל קבוע ב-37 מעלות צלזיוס. רקמות מיובשות ושקולות עוכלו במיקרוגל (MARS Xpress CEM Microwave Technology Ltd.) בתערובת של 1 מ"ל 15.8 M HNO3 (פישר אנליטית Grade) ו-1 מ"ל 30% w/v H2O2 (BDH Aristar). חומרי העיכול נוקו ללא שאריות שומניות, ולאחר הקירור, התקבל נפח של עד 5 מ"ל באמצעות מים טהורים  (מצב <0.067 μS/cm). כמות האלומיניום נמדדה בכל דגימה על ידי ספקטרומטריית ספיגה אטומית של תנור גרפיט מחומם רוחבי (TH GFAAS) תוך שימוש בסטנדרטים תואמים למטריצה ​​ולתוכנית אנליטית מבוססת לצד נתוני אבטחת איכות שאמתו בעבר...

3. תוצאות

3.1. תכולת אלומיניום ברקמות המוח

במוח של כל 5 הפרטים הייתה לפחות רקמה אחת עם תוכן פתולוגי-משמעותי של אלומיניום. למוחם של 4 אנשים הייתה לפחות רקמה אחת עם תכולת אלומיניום ≥5.00 מיקרוגרם/גרם משקל יבש. בעוד של-3 מהם הייתה רקמה אחת לפחות עם תכולת אלומיניום ≥10.00 מיקרוגרם/גרם משקל יבש. (טבלה 1). תכולת האלומיניום הממוצעת (SD) בכל 5 הפרטים עבור כל אונה הייתה 3.82(5.42), 2.30(2.00), 2.79(4.05) ו-3.82(5.17) מיקרוגרם/גרם משקל יבש. לאונה העורפית, הקדמית, הטמפורלית והפריאטלית בהתאמה. לא היו הבדלים מובהקים סטטיסטית בתכולת האלומיניום בין כל אחת מארבע האונות.

3.2. אלומיניום פלואורסצנטי ברקמות המוח

בדקנו קטעי מוח סדרתיים של 10 אנשים (3 נשים ו-7 גברים), כולם אובחנו עם ASD במותם, אצל כולם תיעדה נוכחות של אלומיניום ברקמות (טבלה S1). עִירוּר של קומפלקס האלומיניום והלומוגליון, (לומוגליון הוא מגיב ניאון רגיש ביותר לזיהוי אלומיניום, גליום ומתכות אחרות), על ידי כך שהוא פולט פלואורסצנטי כתום אופייני שנראה צהוב בהיר יותר ויותר ככל שעוצמות הקרינה חזקות יותר. אלומיניום, שזוהה כלומוגליון מגיבים ללומגליון, תועד לפחות ברקמה אחת בכל 10 הפרטים. פלואורסצנטי אוטומטי של חלקים סדרתיים סמוכים מיד אישרה את הקרינה של לומוגליון כמעידה על אלומיניום. משקעי אלומיניום היו נפוצים יותר באופן מובהק אצל גברים (129 מתוך 7 פרטים) מאשר נקבות (21 מתוך 3 פרטים). אלומיניום נמצא בחומר לבן (62 משקעים) ואפור (88 משקעים). אצל נקבות רוב מרבצי האלומיניום זוהו כחוץ-תאיים (15/21) ואילו אצל גברים המצב ההפוך היה המקרה עם 80 מתוך 129 מרבצים תוך-תאיים. סופקו לנו רק 3 קטעים סדרתיים של כל רקמה ולכן לא הצלחנו לעשות שום צביעה למורפולוגיה כללית, מה שאומר שלא תמיד ניתן היה לקבוע איזה תת-סוג של תא מראה קרינת אלומיניום.

4. דיון

המגבלה של המחקר שלנו היא המספר הקטן של המקרים שהיו זמינים למחקר והזמינות המוגבלת של הרקמות. לגבי האחרון, הייתה גישה רק ל-1 גרם של רקמה קפואה ול- 3 מקטעים סדרתיים של רקמה קבועה לכל אונה בלבד. אין ספק שאם לא היינו מזהים משקעים משמעותיים של אלומיניום בדגימה קטנה כל כך (המוח הממוצע שוקל בין 1500 ל-2000 גרם) של רקמת המוח אזי ממצא כזה היה נחשב למעורפל. עם זאת, העובדה שמצאנו אלומיניום בכל דגימה של רקמת מוח, קפואה או קבועה, מעידה מאוד על כך שלאנשים עם אבחנה של ASD יש רמות גבוהות במיוחד של אלומיניום ברקמת המוח שלהם ושהאלומיניום הזה קשור בעיקר עם תאים שאינם נוירונים כולל מיקרוגליה ומונוציטים דלקתיים אחרים.

5. מסקנות

ביצענו את המדידות הראשונות של אלומיניום ברקמת המוח ב-ASD וראינו שתכולת האלומיניום במוח גבוהה בצורה יוצאת דופן. זיהינו את האלומיניום ברקמת המוח כחוץ-תאי וגם כאינטר-תאי, כאשר האחרון מערב גם נוירונים וגם תאים לא-עצביים. 

למה אלומיניום נמצא בכלל בחיסונים?

אלומיניום הוא מרכיב קריטי ברוב החיסונים הניתנים לילדים. הוא משמש כ"אדג'ובנט" כלומר הוא משמש כדי "להעיר" את המערכת החיסונית, ולגרות אותה לזהות את ה"אנטיגן" בתוך החיסון עבור המחלה שהחיסון אמור להגן מפניה. כמות האלומיניום בחיסונים שניתנו לילדים זינקה מתחילת שנות ה-90 משתי סיבות: 1) נוספו חיסונים ללוח חיסוני השיגרה לילדים ו-2), שיעור חיסוני הילדים כולל כל החיסונים שניתנו לילדים עלה מ-50- 60% (ילדים שחוסנו באמצע שנות ה-80) ועד ללמעלה מ-90% כיום. ילד באמצע שנות ה-80 היה מקבל 1,250 מיקרוגרם של אלומיניום בחיסונים עד הגיעו לגיל 18 חודשים אילו היה מחוסן באופן מלא. כמות האלומיניום שהוזרקה לתינוקות בין בין השנים 2005-2016  הייתה 4,925 מיקרוגרם, כמעט פי ארבע!!! קראו עוד על כך במחקר מצוין שפרסם ניל מילר, בשנת 2016, חשוב לציין שמאז נוספו עוד חיסונים ואיתם עוג אלומיניום, לחיסוני השיגרה של התינוקות והילדים. להלן תמונה מהמחקר:

כמות האלומיניום במיקרוגרם שתינוקות קיבלו עם החיסונים עד גיל 18 חודשים בשנים 2015-2016 הגיעה ל-4,925 מק"ג, 1,000 מק"ג יותר בהשוואה לשנת 1996.

(אחרי 1999 מספר חיסונים שהכילו כספית הוצאו משגרת החיסונים)

באופן תמוה, האלומיניום מעולם לא עבר בדיקות ביולוגיות במטרה לקבוע את רמת הבטיחות שלו להזרקה לתינוקות. אם לא די בכך  הוא עבר סוג של "הסבה" כדי להתאימו לתקני הבטיחות המודרניים של היום. המדענים הקנדיים ד"ר כריס שו וד"ר לוצ'יה טומלנוביץ' התייחסו למחדל הזה במחקר קריטי שפרסמו ב-2011 ב-Current Medicinal Chemistry שכותרתו "חיסון : האם תוספת האלומיניום בחיסונים בטוחה?" הם כתבו:

"אלומיניום הוא נוירוטוקסין מוכח בניסוי ותוסף החיסונים הנפוץ ביותר שנמצא בשימוש. 90 שנה של שימוש נרחב בתוספי אלומיניום, ומדע הרפואה  עדיין לא מבין את מנגנוני הפעולה שלהם כראוי. אין מספיק מידע על הטוקסיקולוגיה והפרמקוקינטיקה של תרכובות אלו. למרות זאת, הרעיון להכניס אלומיניום לחיסונים מקובל מאוד. 

מחקר ניסיוני מראה בבירור כי לתוספי אלומיניום יש פוטנציאל לגרום להפרעות אימונולוגיות חמורות בבני אדם. תוסף האלומיניום טומן בחובו סיכון לאוטואימוניות, דלקת מוחית ארוכת טווח, סיבוכים נוירולוגיים נלווים והשלכות בריאותיות שליליות עמוקות ונרחבות".

ICAN (צוות המחויב להסכמה מדעת ולמיגור מחלות מעשה ידי אדם) החליט לבדוק את היכולת של ה-CDC וה-NIH לספק מחקרים כלשהם כדי להוכיח את הבטיחות של תוסף האלומינים בחיסונים באמצעות תביעה משפטית באמצעות FOIA (חוק חופש המידע), עד לרגע זה לא סופקו שום מחקרים או ממצאים.

"התגובות של ה- CDC ו-NIH לבקשות חוק חופש המידע של ICAN בנוגע לתוסף אלומיניום חושפות מציאות איומה: אין להם ולו רק מחקר אחד לרפואה, שתומך בהמלצה להזריק שוב ושוב את החומר הרעיל הזה כחלק משגרת חיסוני הילדים של ה-CDC."