עם התעצמות התעמולה סביב מגיפת האבולה, ג'ון רפפורט עתונאי חוקר אמריקאי והסופר של: "איידס בע"מ, השערורייה של המאה" (1988), שב להסביר כיצד מייצרים מגיפה כוזבת.
רפפורט: "עקרונית, כל מה שצריך כדי לייצר מגיפה כוזבת הוא הסבר כוזב למוות אמיתי"
אז כיצד מייצרים מגיפה כוזבת?
פשוט קובעים מכנה משותף לקבוצת חולים שגוססים מסיבות שונות, ומסבירים לציבור, שכולם מתו כתוצאה מאותו מכנה משותף (המכנה המשותף, יכול להיות כל נגיף).
זוהי טקטיקה פסיכולוגית רבת עוצמה, אנשים תמיד מחפשים את המכנה המשותף שמסביר שורה של עובדות מטרידות וכשאתה מספק להם אותו, הם מתמסרים לו ברצון, "הם קונים את זה", כך רפפורט.
בפועל, שתי הבדיקות העיקריות לאבחון נגיף האבולה, איתור נוגדנים לנגיף ובדיקת-PCR, חסרות תועלת לחלוטין לצרכי אימות נוכחותם של מיליון נגיפי אבולה, שזה מה שנחוץ על מנת שאפשר יהיה להגדיר חולה "כמקרה אבולה."
רפפורט: "בכל פינה בעולם יש אנשים שלוקים במחלות ומתים, אך כאשר הנגיף הקטן שאמור לככב בסיפור חסר במשוואה, אז כנראה שלא מדובר במגפה".
במגפת הסארס של שנת 2003, הנגיף המככב היה נגיף הקורונה.
פליטת פה של פרנק פלאמר מיקרוביולוג קנדי שעובד עבור ארגון הבריאות העולמי, בראיון לתקשורת, היא שחשפה את הונאת ה-SARS, פאלמר התראיין ובאופן מפתיע, סיפר לכתבים, על ירידה משמעותית באחוז נשאי ה-SARS, שלדבריו באותו ראיון: "הולכת ומתכווצת מחודש לחודש..."
עובדתית אחוז החולים ב-SARS היה 0 אחוז.
רפפורט: "עיתונאים שכנראה לוקים במוות מוחי, פרסמו את האבסורד הזה וכולם המשיכו הלאה, מבלי להיות מודעים לעוצמה של הפצצה שתפוצצה".
איך יכול להיות שחולים מאובחנים "כמקרי סארס," כאשר הגורם היחידי למחלה, נגיף הקורונה, לא נמצא בגופם?
רפפורט: "במקרה של HIV, זה היה יותר גרוע, כיוון שאותם חולים שאובחנו כנשאי HIV, בעקבות בדיקות מטעות וחסרות תועלת לאיתור נוגדנים, קיבלו תרופה בשם AZT".
AZT היתה תרופה כימותרפית כושלת, שנחה במשך 25 שנים על מדפי המכון הלאומי לבריאות של ארה"ב. התרופה הורדה מהמדפים על מנת לחלק אותה לנשאי HIV, בצירוף מרשם לשאירית חייהם.
ה-AZT הוא רעל מסוכן מאוד, בלשון המעטה. הוא תוקף את כל תאי הגוף, כולל את התאים של המערכת החיסונית. כאשר מטופלים החלו למות כתוצאה מכך, הרופאים הודיעו בבטחון "שחלה האצה במחלה" ושלמקרי המוות אין כל קשר עם ה-AZT.
הסיפור עם תרופת ה-AZT ונגיף ה-HIV, פותח צוהר אל האופן שבו הרפואה הפלילית מתמקדת באוכלוסיות ספציפיות.
לדוגמה, גברים הומוסקסואלים קיבלו קדימות לביצוע בדיקת האיידס ושוב, על בסיס בדיקות לאיתור נוגדנים מטעות וחסרות תועלת, אחוז מסוים מהנבדקים קיבלו את ההודעה המרה על כך שהם "נשאים". הם טופלו בכימיקל הקטלני AZT, הרוב לא שרדו ומתו.
רפפורט: "בסוף שנת 1990, הוזמנתי להרצות על HIV בפני קבוצה של אנשים מקהילת 'החדר של פרנק' בהוליווד. אמרתי להם: דמיינו לעצמכם פארק ציבורי ששמו לפתע משתנה ל'מוקד ההתפרצות של וירוס ...' רשויות הבריאות מבקשות לאתר את כל מי שהיה בפארק בשלושת החודשים האחרונים ולחייב אותם, לעבור בדיקה לקיום הנגיף בגופם. ברור שאופן ביצוע הבדיקות פגום באופן מוחלט, הן מראות תוצאות חיוביות בשל תריסר סיבות שונות, שלאף אחת מהן אין שום קשר עם המצאותו של הנגיף. אלה מבין מבקרי הפארק, שהתוצאה של הבדיקה שלהם חיובית, יקבלו תרופה כל כך רעילה שעלולה לגרום למותם והיא אכן גורמת למותם של רבים.
רשויות הבריאות, סופרת אותם 'כקורבנות של נגיף הפארק' -המעגל נסגר. השקרים משתלבים".
רפפורט: "עקרונית, כל מה שצריך כדי לייצר מגיפה כוזבת הוא הסבר כוזב למוות אמיתי"
פשוט קובעים מכנה משותף לקבוצת חולים שגוססים מסיבות שונות, ומסבירים לציבור, שכולם מתו כתוצאה מאותו מכנה משותף (המכנה המשותף, יכול להיות כל נגיף).
זוהי טקטיקה פסיכולוגית רבת עוצמה, אנשים תמיד מחפשים את המכנה המשותף שמסביר שורה של עובדות מטרידות וכשאתה מספק להם אותו, הם מתמסרים לו ברצון, "הם קונים את זה", כך רפפורט.
בפועל, שתי הבדיקות העיקריות לאבחון נגיף האבולה, איתור נוגדנים לנגיף ובדיקת-PCR, חסרות תועלת לחלוטין לצרכי אימות נוכחותם של מיליון נגיפי אבולה, שזה מה שנחוץ על מנת שאפשר יהיה להגדיר חולה "כמקרה אבולה."
רפפורט: "בכל פינה בעולם יש אנשים שלוקים במחלות ומתים, אך כאשר הנגיף הקטן שאמור לככב בסיפור חסר במשוואה, אז כנראה שלא מדובר במגפה".
פליטת פה של פרנק פלאמר מיקרוביולוג קנדי שעובד עבור ארגון הבריאות העולמי, בראיון לתקשורת, היא שחשפה את הונאת ה-SARS, פאלמר התראיין ובאופן מפתיע, סיפר לכתבים, על ירידה משמעותית באחוז נשאי ה-SARS, שלדבריו באותו ראיון: "הולכת ומתכווצת מחודש לחודש..."
עובדתית אחוז החולים ב-SARS היה 0 אחוז.
רפפורט: "עיתונאים שכנראה לוקים במוות מוחי, פרסמו את האבסורד הזה וכולם המשיכו הלאה, מבלי להיות מודעים לעוצמה של הפצצה שתפוצצה".
איך יכול להיות שחולים מאובחנים "כמקרי סארס," כאשר הגורם היחידי למחלה, נגיף הקורונה, לא נמצא בגופם?
רפפורט: "במקרה של HIV, זה היה יותר גרוע, כיוון שאותם חולים שאובחנו כנשאי HIV, בעקבות בדיקות מטעות וחסרות תועלת לאיתור נוגדנים, קיבלו תרופה בשם AZT".
AZT היתה תרופה כימותרפית כושלת, שנחה במשך 25 שנים על מדפי המכון הלאומי לבריאות של ארה"ב. התרופה הורדה מהמדפים על מנת לחלק אותה לנשאי HIV, בצירוף מרשם לשאירית חייהם.
ה-AZT הוא רעל מסוכן מאוד, בלשון המעטה. הוא תוקף את כל תאי הגוף, כולל את התאים של המערכת החיסונית. כאשר מטופלים החלו למות כתוצאה מכך, הרופאים הודיעו בבטחון "שחלה האצה במחלה" ושלמקרי המוות אין כל קשר עם ה-AZT.
הסיפור עם תרופת ה-AZT ונגיף ה-HIV, פותח צוהר אל האופן שבו הרפואה הפלילית מתמקדת באוכלוסיות ספציפיות.
לדוגמה, גברים הומוסקסואלים קיבלו קדימות לביצוע בדיקת האיידס ושוב, על בסיס בדיקות לאיתור נוגדנים מטעות וחסרות תועלת, אחוז מסוים מהנבדקים קיבלו את ההודעה המרה על כך שהם "נשאים". הם טופלו בכימיקל הקטלני AZT, הרוב לא שרדו ומתו.
רפפורט: "בסוף שנת 1990, הוזמנתי להרצות על HIV בפני קבוצה של אנשים מקהילת 'החדר של פרנק' בהוליווד. אמרתי להם: דמיינו לעצמכם פארק ציבורי ששמו לפתע משתנה ל'מוקד ההתפרצות של וירוס ...' רשויות הבריאות מבקשות לאתר את כל מי שהיה בפארק בשלושת החודשים האחרונים ולחייב אותם, לעבור בדיקה לקיום הנגיף בגופם. ברור שאופן ביצוע הבדיקות פגום באופן מוחלט, הן מראות תוצאות חיוביות בשל תריסר סיבות שונות, שלאף אחת מהן אין שום קשר עם המצאותו של הנגיף. אלה מבין מבקרי הפארק, שהתוצאה של הבדיקה שלהם חיובית, יקבלו תרופה כל כך רעילה שעלולה לגרום למותם והיא אכן גורמת למותם של רבים.
רשויות הבריאות, סופרת אותם 'כקורבנות של נגיף הפארק' -המעגל נסגר. השקרים משתלבים".
