"אני, פרופסור דויד נאט, פוטרתי על רקע חשיפת האמת על הקנאביס"

בשנת 2009, יועץ בכיר לשעבר, למדיניות הסמים בממשלה הבריטית, פרופסור דויד נאט, אולץ להתפטר מעבודתו בשל חשיפת האמת על הקנאביס וקריאותיו החוזרות ונשנות להעניק לו מעמד חוקי.

פרופ דויד נאט
צריכת האלכוהול הייתה יורדת ב-25 אחוזים אילו הקופי שופס לקנאביס היו חוקיים 

פרופ 'דוד נאט לא הסכים להשתתף במשחק של הממסד. כיועץ בכיר למדיניות הסמים בממשלה הבריטית, אחד מתפקידיו החסויים היה היה לסייע בשימור הדעה הבדיונית על הקנאביס הרווחת בקרב הציבור. הציפיות מנאט היו ספציפיות, הוא אמור היה להמשיך להשקיע בקידום התפיסה המוטעית על הקנאביס, כחומר שראוי להיות מסווג בפקודת הסמים הקשים והאסורים בדומה לסמים מסוכנים הרבה יותר, כמו הרואין וקוקאין.

פוטר על אמירת האמת: הממשלה מפטרת יועץ בכיר לאחר שהוא מבקר את המדיניות הנוקשה
ביחס לקנאביס ואקסטזי

בהרצאה שקיים בקינגס קולג 'בלונדון באוקטובר 2009, פרופסור דויד נאט, שבר את הכלים ודיבר בכנות ובפתיחות - על העובדה שהקנאביס פחות מזיק מאלכוהול. מעל בימת הנאומים, הוא קרא לממשלה לקחת בחשבון את גורמי הנזק היחסיים של החומרים השונים בבואם לקבוע את מדיניותם. יתר על כן, הוא האשים את הממשלה הבריטית בהתעלמות ממצאים וראיות בנוגע לפוטנציאל האמיתי של הקנאביס לגרום לנזקים, רק על מנת להשאיר את הקנאביס בפקודת הסמים הקשים וכך לגרום לעלייה במספר ההרשעות על אחזקה לשימוש עצמי.

בעקבות ההרצאה, שר הפנים אלן ג'ונסון, דרש מייד את התפטרותו של פרופסור נאט מראשות המועצה המייעצת לשימוש לרעה בסמים. לדברי ג'ונסון: "פרופסור נאט חצה את הגבול שבין מתן ייעוץ לבין קמפיין נגד ההחלטות הפוליטיות של הממשלה."

הגבול היחיד שפרופ' נאט חצה הוא את הגבול שבין הטעיית האזרחים לבין אמירת האמת לאזרחים, הוא חצה את הגבול המפריד בין נאמנות למדיניות שמוליכה שולל את הציבור למדיניות שמשקפת לציבור את המציאות. 

 ג'ונסון, מזכיר הממשלה וחבר פרלמנט לשעבר, חש מאוד בנוח בעת שהוא מתכחש לאמת וממשיך להפיץ דיסאינפורמציה שמסייעת לו להצדיק את מדיניות הממשלה. מה שג'ונסון לא יכול היה לשאת, הוא שבכיר בדרגה של נאט, יהפוך פתאום לאיום ממשי על מיתולוגיית הקנאביס המטריף, הממכר, והממית. 

על רקע התקף הכנות של פרופסור נאט, ג'ונסון איבד בו את האמון כיועץ. במכתב שנשלח מטעמו לפרופ' נאט, מר ג'ונסון הסביר איך המערכת אמורה לעבוד. הוא כתב: "...חשוב שהמסרים של הממשלה בעניין הסמים יהיו ברורים... אתה פעלת לערעור ההבנה הציבורית...  אני חושש, שהאופן בו פעלת עומד בניגוד לאחריות שלך כיועץ."

לשר הבריאות, סר ליאם דונלדסון היה ספין עוין משלו וטען בפומבי נגד פרופ' נאט, "הדברים האלה [הקשורים להעברת מידע לציבור], צריכים להיעשות מאחורי הקלעים, כדי שהממשלה ויועציה יציגו חזית אחידה".

בתגובה לפיטוריו, פרופסור נאט פרסם הודעה בזו הלשון: "הממשלה מוליכה שולל את הציבור באמצעות מסרים מטעים על הסמים..."

הפרופסור קיבל גיבוי ממדענים בכירים אחרים ופוליטיקאים

קריאתו לדה קרימינליזציה של כל סוגי הסמים קיבלה את הגיבוי של פרופ' לסלי קינג,  יועצת נוספת לענייני מדיניות הסמים לשעבר, שאמרה לחברי הפרלמנט שרוב בני האדם שצרכו אקסטזי, עשו זאת מבלי לפגוע בעצמם ומבלי לגרום נזקים לחברה.

שני היועצים לשעבר למדיניות הסמים של הממשלה, נתנו את עדותם בוועדה החוקרת לענייני בית הנבחרים.

קולין בלקמור, פרופסור למדעי המוח באוניברסיטת אוקספורד ומנכ"ל לשעבר במועצה לחקר רפואי, אמר: "הממשלה לא יכולה לצפות ממומחים המשרתים בוועדות העצמאיות שלה, שלא להביע את חששם מפני גישה אשר דוחה מראש את הייעוץ שהם מספקים". "אני חושש שפיטוריו של פרופ נאט עלולים לגרום למומחים אקדמיים וקליניים אחרים, להירתע מפני חשיפת ממצאים ומפני מתן ייעוץ לממשלה בעתיד."

קולין גרסייד, מנכ"ל המרכז לפשעים וצדק: "אני מאוכזב מפני ששר הפנים, מאמין כי השיקולים הפוליטיים יותר חשובים מהאמת ...זה היה יום רע למדע ולשאיפה לממש מדיניות הנשענת על בסיס ראיות".

פיל ויליס, יו"ר הוועדה למדע וטכנולוגיה: "פניתי באופן מיידי במכתב אל המזכיר כדי לבקש הבהרות בקשר לפיטוריו של פרופסור נאט מתפקידיו, כיו"ר הוועדה המייעצת לשימוש לרעה בסמים, בעת שבה ייעוץ מדעי אמין ועצמאי, חיוני כל כך לממשלה. מאוד מטריד, כאשר מדען עצמאי מפוטר מתפקידו בעקבות ייעוץ מדעי שסיפק".

קלאודיה רובין מהמרכז הלאומי לדיני תרופות וסמים "ריליס" - אמרה כי פרופסור נאט לא היה צריך להיענש: "חבל מאוד, את כתב האישום האמיתי, צריך היה להגיש נגד הממשלה על סירובה להקשיב לכל עצה אחראית בנושא זה," היא אמרה.

בעולם אידאלי, היועצים היו אמורים להיות חופשיים לספק ממצאי מחקרים ודוחות המבוססים על הערכות כנות של הראיות המדעיות, אולם המדיניות הנהוגה היא להתעלם לחלוטין ממחקרים ומממצאים, ומה שמצופה מהיועצים הוא לסתום את הפה ולהמשיך הלאה כאילו לא קרה כלום.

כל זה הוא חלק ממשחק שהממשלה משחקת על מנת לשמור על הקנאביס במקומו כחומר אסור ולא חוקי. בארצות הברית, יש דוגמאות רבות לדעות מייעצים משמעותיות מאוד בעניין המריחואנה שהממסד מתעלם מהן לחלוטין - גם במיקרים שבהם העצות היו חלק מתהליך של קבלת החלטות, שאמורות היו להוביל לשינוי בהתייחסות של הממשלה הפדרלית לקנאביס.

בשנת 1970, הקונגרס הקים את הוועדה הלאומית למריחואנה ושימוש לרעה כדי ללמוד על המריחואנה ולספק המלצות לענייןן אפשרויות השליטה בצריכה של הציבור. הדו"ח הסופי של הוועדה הציע לבטל את הפללת צרכני הקנאביס, וציין, "הנזק הממשי והפוטנציאלי הנובע מצריכת קנאביס אינו מהווה סכנה, אשר מצדיקה את התערבות החוק הפלילי נגד צרכני קנאביס." הנשיא ניקסון התעלם מממצאי הוועדה ופתח במלחמת חורמה נגד צרכני קנאביס.

בשנת 1988, בעקבות דיונים בשאלה האם המריחואנה צריכה להיות מסווגת בקטגוריה פחות מגבילה בפקודת הסמים הקשים, פרנסיס יאנג, שופט מנהלי ברשות האמריקנית לאכיפת חוקי הסמים (DEA), כתב: "יש להוציא את המריחואנה מקטגוריה I, (המגבילה ביותר בפקודת הסמים), ולהעביר לקטגוריה II, יהיה זה בלתי סביר, שרירותי וגחמני" להגיע למסקנה אחרת. יותר מ -20 שנה מאוחר יותר, המריחואנה עדיין מסווגת בפקודת הסמים הקשים ביותר.

בפברואר 2007, שופט מנהלי של ה-DEA ערך חוות דעת שבסיכומה הגיע למסקנה שמתן רישיון לאוניברסיטת מסצ'וסטס לגדל כמות מוגבלת של מריחואנה לצרכי חקר הפוטנציאל הרפואי שלה, הוא אינטרס ציבורי.  סוכני ה-DEA התעמתו שנתיים עם ההמלצה הרציונלית לכאורה, בסופו של דבר, בימיו האחרונים של ממשל בוש, הם דחו אותה באופן רשמי ובכך מנעו את מתן הרישיון לאוניברסיטה.

התעלמות מעובדות המבוססות על ראיות, הוא רק חלק קטן מהמשחק שהממסד משחק בארבעת העשורים האחרונים, הממסד משקיע משאבים רבים, כדי לקדם ולהפיץ מיתוסים מאיימים על הקנאביס - החל בתיאורית "השער לסמים קשים", דרך קשירתה לכאורה למחלת הסרטן ועד לבדיה, שהמריחואנה של היום מסוכנת לאין ערוך, מהמריחואנה "שאבא שלך עישן". כל הטענות הופרכו, התבדו והוכחו כהטייעה, אך ללא ספק סייעו רבות בשמירה על מקומה של המריחואנה כחומר מסוכן ובלתי חוקי.

המיתוס הערמומי וההרסני מכולם

ההישג הגדול ביותר של הממסד בכל הנוגע לשמירה על המריחואנה בלתי חוקית טמון בכוחו לשכנע את רוב הציבור שהמריחואנה מזיקה כמו, אם לא יותר מאלכוהול. באופן הזה, האלכוהול תפס את המקום של מצרך הפנאי הנבחר והפופולארי ביותר עבור הרוב המכריע של הציבור.

בהשפעת התעמולה של הממסד נגד המריחואנה, נתח נרחב מהאוכלוסייה, חש בנוח עם מערכת שאוסרת לצרוך מריחואנה, אך מאפשרת - ואפילו חוגגת - את השימוש באלכוהול, אף על פי, שמבחינה אובייקטיבית האלכוהול הרבה יותר מזיק.

הבה נבחן מספר עובדות בנוגע לשני החומרים. בתור התחלה, האלכוהול הוא הרבה יותר רעיל ממריחואנה. מינון אפקטיבי של אלכוהול מוכפל ב-10 עלול להיות קטלני. לעומת זאת, מעולם לא נרשם בדפי ההיסטוריה שום מיקרה מוות, שמקורו במנת יתר  של מריחואנה. רעילותו המסוכנת של האלכוהול היא זאת שגורמת לתופעות תכופות מדי של בחילות והקאות כאשר שותים יותר מדי.

בטווח הארוך, צריכת אלכוהול קבועה עלולה להביא למותו של השתיין. על פי המרכז האמריקאי לבקרת מחלות, מדי שנה מתים בין 33 אלף ל-35 אלף אמריקאים, כתוצאה ישירה מנזקי האלכוהול, הממצאים כיום מורים על כך ש-3 מיליוןן בני אדם מתים מדי שנה כתוצאה מנזקי האלכוהול. בהשוואה למריחואנה? - אפס.
מאפייני  המריחואנה שלכאורה גורמים לסרטן? - לא קיימים.

כל מי שנחשף לשני החומרים יכול לאשר, שהפוטנציאל של האלכוהול להביא לתולדה של התנהגות מסוכנת והרסנית מבחינה חברתית, אינו בר השוואה עם הקנאביס. האלכוהול רשום כאחראי בין 25 אחוז ל30 אחוז ממעשי הפשע האלימים, ובמאות אלפי התקיפות המיניות ברחבי הקמפוסים. אסוציאציות שליליות אלה פשוט לא קיימות עם מריחואנה.

כאמור, עובדות מעין אלה היו מוכרות לפרופ נאט. גם לאחר פיטוריו, פרופ נאט ניסה להפיץ את האמת על נזקי המריחואנה ביחס לנזקי האלכוהול והפציר בהורים להיות זהירים במיוחד בנוגע לחומר שהציג את הפוטנציאל הגדול ביותר לנזקים משמעותיים - האלכוהול.

"ההורים," הוא אמר, "צריכים לדאוג לכך שילדיהם יהיו מודעים לסיכונים שבשתיית אלכוהול, כיוון שאלכוהול יכול להרוג אותם, ... להוביל אותם לעשות דברים מסוכנים, כמו למשל להרוג את עצמם או אחרים בתאונות דרכים, למצוא את עצמם מעורבים בתגרות ידיים שיוצאות מכלל שליטה, לאנוס, ולעסוק בפעילויות אחרות שעלולות לסבך אותם ולגרום להם להתחרט בדיעבד. "דעתי היא, שאם רוצים לצמצם את הנזקים החברתיים הנובעים משימוש בסמים, האלכוהול הוא הסם שבו צריך להתמקד."

הממסד מתייחס לנושא כאל משחק, אבל זה לא. יש ילדים ומבוגרים שסובלים ומתים בגלל האלכוהול, זה הזמן לדרוש מהממסד התייחסות כנה ומציאותית להבדלים בין אלכוהול למריחואנה - גם במונחים של חינוך ומדיניות. אסור לאפשר לתעמולה ומדיניות לשמש ככלי לתמרון אנשים מבוגרים - או בני נוער, לצורך העניין - לכוון את הציבור לשתיית אלכוהול. זה לא אומר שהמריחואנה לא מזיקה; זה פשוט אומר, וכל הראיות מצביעות על כך, שהמריחואנה הרבה פחות מסוכנת מאלכוהול.

לדברי פרופ 'דויד נאט, החלטה לסווג את פטריות ההזיה בדרגה A בפקודת הסמים הקשים, הייתה "המסמר האחרון בארון הקבורה של הגישה ההגיונית לנושא השימוש לרעה בסמים. פרופ נאט: "צריך לבצע רגולציה אחראית, רציונאלית" בגישה לסמים.

פרופסור נאט: "החלטות הממשלה בענייני סמים, מתקבלות על בסיס מניעים פוליטיים ולא מדעיים". נאט ממשיך לעמד מאחורי הכרזותיו השנויות במחלוקת כמו למשל, שאקסטזי, אשר גובה את מותם של 30 בני אדם בשנה אינו מסוכן מרכיבה על סוסים אשר גובה 100 הרוגים בשנה.

נאט נהג להשתמש בדוגמה הנ"ל, על מנת להמחיש את הטענה שלו, כי סיווגם של הסמים הבלתי חוקיים השונים, לעתים קרובות, לא קשור כלל לנזק היחסי שנגרם לחברה כתוצאה מהשימוש בהם. נאט טוען שהפוליטיקה ולא המדע, היא ששולטת במדיניות הסמים בבריטניה ב -40 השנים האחרונות, מאז 1971 עם חקיקת חוק השימוש לרעה בסמים. מתוך רשימת הסמים המסוכנים שמופיעים בפקודת הסמים הקשים, רק הקנאביס הורד אי פעם בדירוג המסוכנות שלו, אך הועלה מיד לדירוג הקודם, בניגוד לעצתה של המועצה המייעצת לשימוש לרעה בסמים (ACMD).

עתה פרופסור נאט משמש כיו"ר הוועדה המדעית העצמאית לסמים, באחת מהישיבות של הוועדה לענייני פנים בהן הוא השתתף, הוא אמר: "אני חושב שהדעה הרווחת בקרב הציבור בנוגע לנזקי הסמים קיצונית, הציבור נוטה למזער את פוטנציאל הנזקים של חומרים אחרים, מסוכנים הרבה יותר, שבני הנוער צורכים... אני לא מוכן להטעות את הציבור בנוגע לנזקי סמים כמו קנאביס ואקסטזי. אני חושב שרוב המדענים יראו בכך דוגמא ליחס החשוך של הממסד כלפי המדע."

"אני חושב שאנחנו צריכים לקבל את העובדה שאנשים צעירים עורכים ניסויים בסמים ועוסקים בפעילות מזיקות אחרות - מה שאנחנו כמבוגרים אחראים צריכים לעשות כדי להגן עליהם מפני פגיעה, הוא לספק מידע מדויק ואמין יותר. אם נדמה לכם, שהפחדה תרתיע את הילדים מפני התנסות, כנראה שמשהו אצלכם לא בסדר. "

"אני פרופסור דויד נאט, פוטרתי על רקע חשיפת האמת על הקנאביס..."
אף אחד לא צריך להיות מפוטר על דבקות בעובדות ועל הצגתן בפני הציבור.