אחת הטעויות הרווחות בקרב אנשים שלא התנסו בקנאביס, היא ההשוואה הכל כך רחוקה מהמציאות, בין השפעת הקנאביס על התודעה לבין השפעת האלכוהול. היות ורוב הציבור מכיר היטב את השפעת האלכוהול, קיימת נטייה לחשוב ולהאמין שהקנאביס מקנה את אותה תחושת שכרות, כמו של האלכוהול, המלווה בחוסר קואורדינציה, חוסר שליטה, כושר שיפוט לקוי, טישטוש, הצפת רגשות, סחרחורת, חוסר שיווי משקל וכדומה.
אין דבר תלוש יותר מהמציאות מההשוואה המופרכת כל כך בין השפעת האלכוהול להשפעת הקנאביס. לאלכוהול יש השפעה בלתי נשלטת על התודעה, לאחר כמה כוסיות, אדם עלול להפוך לליצן התורן מבלי שהוא מודע לנעשה סביבו, להורס המסיבות לזה שמקיא בסלון של מארחיו, לבעל המכה או הרוצח או לשיכור שהוציא להורג את משפחתו בתאונת דרכים לאחר אירוע משמח. לא קרה, לא קורה ולא יקרה בהשפעה בלעדית וכתוצאה ישירה של שימוש בקנאביס.
כשאנשים כמו יאיר גלר (מנכ"ל האגודה למלחמה באלכוהול ובסמים) או ח"כ פאינה קירשנבאום (נחקרים בעניין פרשת השחיתויות של ישראל ביתנו), פונים אל הציבור ומעלים את השאלה, האם הייתם רוצים שהרופא, הגננת של הילדים או נהג האוטובוס יגיעו בבוקר לעבודה מסטולים מקנאביס, היא שאלה מטעה באופן מגמתי, אנשים לא מכירים ולא יודעים מהי המהות של הקנאביס וכיצד הוא משפיע על מי שצורך אותו, לכן, באופן טבעי, הם עורכים את ההשוואה מול השפעותיו של חומר שהם מכירים: האלכוהול - כנגד השוואה כזאת, כל אחד היה עונה בשלילה על השאלה, מן הסתם, אף אחד לא רוצה גננת, נהג או רופא שיכורים.
אין סיכוי שנשמע את יאיר גלר, את פאינה קירשנבאום או את משרד הבריאות שואלים שאלה הרבה יותר מטרידה : האם הייתם רוצים שהגננת, הרופא או הנהג יגיעו לעבודה בבוקר, לאחר שהם נטלו משככי כאבים אופיאטים, או לאחר שהם לגמו סירופ נגד שיעול המכיל קודאין, או אולי לאחר לילה מהול בכדורי שינה, או לאחר התרופות הפסיכיאטריות שהם נוהגים ליטול כל בוקר?
הקנאביס בטוח לאין ערוך יותר מכל תרופות המרשם, הן מבחינת תופעות לוואי, הן מבחינת הנזקים שעלולים להופיע בטווח הארוך והן מבחינת ההשפעה שלו על הערנות, על השליטה העצמית ועל כושר השיפוט. אף אחד, בכנסת, במשרד הבריאות או באיגוד הרופאים לא מוטרד מהשפעתן של התרופות הפרמקולוגיות שהנהג הגננת או הרופא, נוטלים לפני שהם משרתים את הציבור. למעשה, חובה להודות באמת: כל מי שמכיר את הקנאביס, ללא ספק היה מעדיף שהרופא, הנהג או הגננת החולים חלילה, יגיעו לעבודה כשהם מטופלים בקנאביס רפואי ולא בתרופות פרמקולוגיות.
הקנאביס מקנה סטלה אינטלקטואלית, הוא מעודד את החשיבה הפילוסופית, הוא מבזיק רעיונות וגורם לגלגלי המוח לנוע בקצב אחר, הקנאביס מאפשר למוח לצלול ולהגיע אל עומקים אינטלקטואליים מאוד מפתיעים; בניגוד לקנאביס, האלכוהול, מדרדר את מי שעבר את גבול ה"כוסית אחת יותר מדי", לשפל תרבותי, חברתי ואנושי.
הבדל משמעותי נוסף בין האלכוהול לקנאביס הוא, שהקנאביס אינו גורם לתופעות לוואי מאוסות ודוחות כמו חמרמורת, כאבי ראש, בחילות, הקאות, עילפון, חולשה וכו'. "הסיכון" היחיד שכרוך בעישון יתר של קנאביס, הוא שהדבר עשוי לעודד את המעשן לצלול אל מיטתו אל תוך שינה ערבה שבסופה הוא יתעורר רענן ומלא אנרגיות.
עישון קנאביס אינו פוגע בכושר השיפוט ואינו גורם לחוסר שליטה, אפשר לומר אפילו, שבמקרים רבים, ההפך הוא הנכון. למשל: הקנאביס מסוגל למתן את התגובות של אנשים אימפולסיביים, חסרי סבלנות או אגרסיביים, הוא מסוגל להרגיע אנשים רגזנים או חרדתיים, הוא יכול לשפר את מצב רוחם של אנשים דיכאוניים.
בקיצור חברים, מקנאביס לא משתכרים ולא מתים - מקנאביס מבריאים ונרגעים.
קראו על חוויות העישון של המדען זוכה פרס הפוליצר מארק סייגן, במאמרו מיסטר X.
אין דבר תלוש יותר מהמציאות מההשוואה המופרכת כל כך בין השפעת האלכוהול להשפעת הקנאביס. לאלכוהול יש השפעה בלתי נשלטת על התודעה, לאחר כמה כוסיות, אדם עלול להפוך לליצן התורן מבלי שהוא מודע לנעשה סביבו, להורס המסיבות לזה שמקיא בסלון של מארחיו, לבעל המכה או הרוצח או לשיכור שהוציא להורג את משפחתו בתאונת דרכים לאחר אירוע משמח. לא קרה, לא קורה ולא יקרה בהשפעה בלעדית וכתוצאה ישירה של שימוש בקנאביס.
כשאנשים כמו יאיר גלר (מנכ"ל האגודה למלחמה באלכוהול ובסמים) או ח"כ פאינה קירשנבאום (נחקרים בעניין פרשת השחיתויות של ישראל ביתנו), פונים אל הציבור ומעלים את השאלה, האם הייתם רוצים שהרופא, הגננת של הילדים או נהג האוטובוס יגיעו בבוקר לעבודה מסטולים מקנאביס, היא שאלה מטעה באופן מגמתי, אנשים לא מכירים ולא יודעים מהי המהות של הקנאביס וכיצד הוא משפיע על מי שצורך אותו, לכן, באופן טבעי, הם עורכים את ההשוואה מול השפעותיו של חומר שהם מכירים: האלכוהול - כנגד השוואה כזאת, כל אחד היה עונה בשלילה על השאלה, מן הסתם, אף אחד לא רוצה גננת, נהג או רופא שיכורים.
אין סיכוי שנשמע את יאיר גלר, את פאינה קירשנבאום או את משרד הבריאות שואלים שאלה הרבה יותר מטרידה : האם הייתם רוצים שהגננת, הרופא או הנהג יגיעו לעבודה בבוקר, לאחר שהם נטלו משככי כאבים אופיאטים, או לאחר שהם לגמו סירופ נגד שיעול המכיל קודאין, או אולי לאחר לילה מהול בכדורי שינה, או לאחר התרופות הפסיכיאטריות שהם נוהגים ליטול כל בוקר?
הקנאביס בטוח לאין ערוך יותר מכל תרופות המרשם, הן מבחינת תופעות לוואי, הן מבחינת הנזקים שעלולים להופיע בטווח הארוך והן מבחינת ההשפעה שלו על הערנות, על השליטה העצמית ועל כושר השיפוט. אף אחד, בכנסת, במשרד הבריאות או באיגוד הרופאים לא מוטרד מהשפעתן של התרופות הפרמקולוגיות שהנהג הגננת או הרופא, נוטלים לפני שהם משרתים את הציבור. למעשה, חובה להודות באמת: כל מי שמכיר את הקנאביס, ללא ספק היה מעדיף שהרופא, הנהג או הגננת החולים חלילה, יגיעו לעבודה כשהם מטופלים בקנאביס רפואי ולא בתרופות פרמקולוגיות.
השפעת הקנאביס
תחושת ערפול או סחרור קלה מלווה בחוסר קואורדינציה אכן עשויים להתרחש, אך למספר דקות בלבד, שבהן מן הסתם החומרים הפסיכואקטיבים שמצויים בקנאביס מתחילים להתפזר בגוף, נעים אל עבר אותם קולטנים קנבינואידים המצויים בגופנו. באותם רגעים מעטים, השרירים משתחררים ואם יש כאבים הם נעלמים והתודעה מתמלאת בתחושה של רוגע, מצב רוח טוב ונינוחות. הקנאביס מרחיב את התודעה ומחדד את החושים לריחות, לצבעים, לצלילים ולטעמים; הוא מעיר את המוזה, מעודד יצירתיות ומעיר את הדמיון.הקנאביס מקנה סטלה אינטלקטואלית, הוא מעודד את החשיבה הפילוסופית, הוא מבזיק רעיונות וגורם לגלגלי המוח לנוע בקצב אחר, הקנאביס מאפשר למוח לצלול ולהגיע אל עומקים אינטלקטואליים מאוד מפתיעים; בניגוד לקנאביס, האלכוהול, מדרדר את מי שעבר את גבול ה"כוסית אחת יותר מדי", לשפל תרבותי, חברתי ואנושי.
הבדל משמעותי נוסף בין האלכוהול לקנאביס הוא, שהקנאביס אינו גורם לתופעות לוואי מאוסות ודוחות כמו חמרמורת, כאבי ראש, בחילות, הקאות, עילפון, חולשה וכו'. "הסיכון" היחיד שכרוך בעישון יתר של קנאביס, הוא שהדבר עשוי לעודד את המעשן לצלול אל מיטתו אל תוך שינה ערבה שבסופה הוא יתעורר רענן ומלא אנרגיות.
עישון קנאביס אינו פוגע בכושר השיפוט ואינו גורם לחוסר שליטה, אפשר לומר אפילו, שבמקרים רבים, ההפך הוא הנכון. למשל: הקנאביס מסוגל למתן את התגובות של אנשים אימפולסיביים, חסרי סבלנות או אגרסיביים, הוא מסוגל להרגיע אנשים רגזנים או חרדתיים, הוא יכול לשפר את מצב רוחם של אנשים דיכאוניים.
בקיצור חברים, מקנאביס לא משתכרים ולא מתים - מקנאביס מבריאים ונרגעים.
קראו על חוויות העישון של המדען זוכה פרס הפוליצר מארק סייגן, במאמרו מיסטר X.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה על תגובתך :)